חוק ה-5 דקות - The Five Minute Rule

מה זה חוק ה-5 דקות ואיך הוא יכול לעזור לנו? (בעיקר בהתמודדות עם דחיינות )

חוק ה-5 דקות (The Five Minute Rule) הוא עיקרון שלעיתים מיישמים בעולמות הפסיכולוגיה והטיפול הקוגניטיבי-התנהגותי ונועד לעזור לנו להתחיל בפעולה מסויימת.

הרעיון אומר שאנחנו מתחייבים לעשות רק 5 דקות מהדבר שהחלטנו עליו (שבמקרים רבים אנו מנסים להימנע ולהתחמק ממנו). אם בתום ה-5 דקות אנו מרגישים כל כך רע שאנחנו רוצים להפסיק, אנחנו חופשיים לעשות זאת.

כלומר, אנחנו מתחייבים לעשות משהו רק (!) ל-5 דקות. התחייבות קטנטנה והרבה יותר קלה לביצוע מאשר לגשת למשימה גדולה ומאיימת, שאנחנו נעדיף לעשות כל דבר אחר מאשר אותה

אחרי ה-5 דקות, נוכל להבחין בשני מצבים חיוביים:

ב. אם לא רצינו להפסיק וכבר נכנסנו למומנטום, התמודדנו עם אחד האתגרים הקשים ביותר שהוא *להתחיל* (נוגע בדיוק בעולם הדחיינות). כעת, כשאנחנו כבר בתוך זה, נוכל להמשיך עוד קצת ולהשלים את המשימה כשהחלק המאתגר של להתחיל אותה מאחורינו.

אצל הרבה מאוד אנשים, האפשרות להפסיק ולעזוב את המשימה לאחר 5 דקות, מורידה הרבה מהלחץ וההתנגדות ועל כן הטכניקה מאוד עוזרת.

אז איך לעבוד עם חוק ה-5 דקות?

1. מתכנתים טיימר ל-5 דקות.
2. מפעילים את הטיימר ומתחילים לעבוד על המשימה (רצוי כמה שיותר ברבאק כי יש לנו רק 5 דקות ומקסימום בסופן נוכל להפסיק ולעזוב).
3. כשהטיימר מצלצל, שואלים את עצמנו איך אנחנו מרגישים. אם לא טוב לנו, עוזבים את המשימה (ולא מרגישים רע לגבי זה!). אבל אם אנחנו בטוב, ייתכן וכרגע התגברנו על המשוכה העיקרית שהייתה *להתחיל* ואנחנו כבר מתקדמים לעבר השלמת המשימה.

יאללה, N-Zman, מדובר רק ב-5 דקות מתוך יממה שלמה (1,440 דקות).

מה אתם חושבים? לא שווה לנסות ולראות אם זה עובד לכם?

נ.ב.
חשוב לי לומר שעלול להיווצר גם אפקט הפוך. יכול להיות שנעשה משימה מסויימת רק ל-5 דקות במטרה שבסוף נעשה אותה במשך יותר זמן, אך לא תמיד זה יהיה המצב. לדעתי, עלינו לתת לעצמנו את התחושה שזה באמת לגיטימי לעצור ולא להרגיש רע על כך שזה לא דירבן אותנו להמשיך. בהצלחה!